פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' רשף בטחון (1993) בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לתשלום חוב בסך של 459,169 ₪ בטענה להפרת חוזה להשכרת כלי רכב.

בכתב התביעה מפנה התובעת להסכמי ההתקשרות בין הצדדים, לחיובים שנותרה חייבת הנתבעת לפי תחשיבי התובעת, לפירוט כל אחד מראשי החיובים ולאסמכתאות התומכות לכאורה בכל אחד ואחד מהחיובים. כתב ההגנה מאידך, כולו הכחשה כוללת, סתמית ונשנית. בלא ניסיון להציג גרסאות נוגדות. בלא ניסיון להתמודד פרטנית עם הטענות.

במוקד התביעה עומדת לפיכך שאלת משמעות מצב זה של כפירה גורפת בטענות התובעת ומשמעותה.

העובדות

התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בהשכרת רכבים. הנתבעת הינה חברה פרטית אשר במסגרת פעילותה נוהגת לעשות שימוש ברכבים.

ביום 20.2.2008 נכרת בין התובעת (בשמה הקודם של התובעת – אמפא קפיטל קאר ליס בע"מ) לבין הנתבעת הסכם להשכרת רכבים (להלן: "ההסכם"). ההסכם כלל הסכם מסגרת ובו התנאים הכללים של ההתקשרות ונספחים המפרטים את הרכבים שהושכרו בפועל. לפי ההסכם על נספחיו שכרה הנתבעת מהתובעת רכבים לתקופת שכירות של 36 חודשים.

ביום 19.8.10 פנתה התובעת לנתבעת בכתב ודרשה ממנה לשלם סך של 200,663.91 ₪ בטענה ליתרת חוב של הנתבע לפי הרישום בספרי התובעת. בתגובה מיום 22.8.10 (בשוגג נכתב בתגובה התאריך 17.8.10) הביעה הנתבעת מורת רוח מלשון הפנייה ובקשה אסמכתאות לדרישה במכתב התובעת.

כשלושה חודשים לאחר מכן, בנובמבר 2010, החזירה הנתבעת לתובעת את הרכבים ששכרה ממנה וזאת בטרם חלפה תקופת השכירות שנקבעה בהסכם ובכך, למעשה, הודיעה על סיום השכירות לפי ההסכם. נוכח השבת הרכבים, טענה התובעת ליתרת חוב גדולה של הנתבעת בסך כולל של 459,169 ₪. הנתבעת כפרה בתחשיבי התובעת. במהלך החדשים שלאחר מכן, עד מחצית 2011 לערך, נערכו פגישות בניסיון ליישב ההדורים אך ללא הועיל.

בחתימת ההסכם מסרה הנתבעת לתובעת שטר חוב על סך 2,243,376 ₪ (להלן: "שטר החוב") להבטחת התחייבויותיה בהסכם. לאחר שלא צלחו הניסיונות להסכים על ההתחשבנות בסיום ההסכם, במהלך יוני 2011 הגישה התובעת לביצוע את שטר החוב בלשכת ההוצאה לפועל ותבעה בבקשתה תשלום סך של 118,262 ₪. הנתבעת לא הגישה כל התנגדות לביצוע שטר החוב וביום 30.7.11 העבירה ללשכת ההוצאה לפועל במישרין סך של 136,255 ₪, מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל. כחודשיים לאחר מכן, ביום 26.9.11, הגישה התובעת תובענה זו.

תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות

לטענת התובעת, הפרה הנתבעת את התחייבויותיה לפי ההסכם ונותרה חייבת כספים לתובעת.

התובעת מונה בכתב התביעה 6 ראשי נזק כדלהלן: חוב בגין עמלות, דמי טיפול בדוחו"ת וחיובי כביש אגרה בסך של 2,614.76 ₪; חוב בגין דמי השתתפות עצמית עקב תאונה בסך של 3,672 ₪; חוב בגין קנסות סיום מוקדם של ההסכם בסך של 77,341.47 ₪; חוב בגין השבת רכבים לקדמות בסך של 145,552.16 ₪; חוב בגין חיובים תפעוליים בסך של 15,087.34 ₪; וחוב בגין חריגות ממכסת הקילומטרים שנקבעה בהסכם בסך של 214,901.37 ₪.

כל אחד מראשי הנזק של התובעת מפורט ונתמך באסמכתא, שלכן גם כתב התביעה עב כרס ונושא נספחים רבים. התובעת מציינת בכתב התביעה שראשי הנזק אינם כוללים תביעה לתשלום חוב בדמי שכירות שכן חוב זה נתבע ונגבה באמצעות שטר החוב.

יתרת חוב הנתבעת, לפי האמור בכתב התביעה, מסתכמת בסך של 459,169 ₪.

לטענת הנתבעת, אין בסיס לתביעה ודינה בכלל סילוק על הסף.

הנתבעת מפנה להליכי ההוצאה לפועל בהם נקטה התובעת לביצוע שטר החוב וטוענת שהליכי הוצאה לפועל אלו יוצרים מעשה בית דין ומשתיקים את התובעת מנקיטת הליך נוסף.

לגופן של טענות התובעת, מסתפקת הנתבעת בכחשה גורפת וכוללת של כל טענות התובעת וכך גם כתב ההגנה קצר מאד ורובו המכריע הכחשת טענות התובעת בלא פירוט ובלא גרסה נוגדת.

בסמוך לאחר שהומצא כתב התביעה לנתבעת הוגשה על ידה בקשה לסילוק התביעה על הסף. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 25.12.11 (כב' השופט מיכאל תמיר) ובקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה ביום 29.3.12 (כב' השופטת צילה צפת).

התובעת תמכה טיעוניה בתצהירי מר גיא שליין, עוזר מנכ"ל התובעת, ומר ניר הורביץ, מנכ"ל התובעת. עוד הגישה התובעת 13 חוות דעת שמאיות המתייחסות לכל אחד מהרכבים נשוא ההסכם והתביעה. הנתבעת תמכה טיעוניה בתצהירי מר אביעד עזר, מנהל הרכש והלוגיסטיקה של הנתבעת ומר דוד בנבניסטי, מנכ"ל הנתבעת. בדיונים אשר התקיימו בפני ביום 15.7.12 וביום 18.10.12 נחקרו המצהירים על תצהיריהם וכן גם השמאים מטעם התובעת. בתום החקירות ניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב.